איזו עדשה כדאי לקנות? כל מה שחשוב לדעת על עדשות מצלמה

בגדול, אפשר לומר ששוק העדשות היום מוצף בדגמים שמבלבלים לא פחות מאשר דגמי המצלמות, אבל כאן אפשר לומר משהו שונה שכן עושה את ההבדל – עדשות, קל מעט יותר לקטלג אותן בתוך קטגוריות, כי פשוט אין כל כך הרבה פרמטרים לשקול ביחד לעומת הפרמטרים של המצלמה, כגון wi-fi, רזולוציה, מספר צילומים בשנייה, תוכנה ומהירות העברת נתונים, עם מראה, בלי מראה, ועוד. עדשה נמדדת מבחינת שטח הכיסוי שלה תחת מושג בשם אורך מוקד (Focal length). אורך מוקד מתבטא במילימטרים ומתייחס למרחק שיש בין המקום בו נמצא שטח החדות שבתוך העדשה, עד החיישן, כאשר העדשה מפוקסת עד אין-סוף. לדוגמה, עדשה רגילה, היא עדשה שבה שטח הכיסוי במ"מ הוא השטח שהעין האנושית שלנו מכסה. כלומר, מה שאנחנו רואים בדיוק מבחינת שטח כיסוי הראייה שלנו כלפי מה שמולנו. אורך המוקד שלה הוא 50 מ"מ, כלומר, בין המקום שבו העדשה מבצעת חדות עד החיישן של המצלמה יש מרחק של 5 סנטימטר, או במילים אחרות, 50 מ"מ. לפני שנתקדם, נוכל לומר שקיימות שתי קבוצות גדולות בהן נוכל לרכז את כל העדשות: אורך מוקד קבוע ואורך מוקד משתנה. נציין שרוב הצלמים קוראים לקבוצה השנייה עדשות "זום". בעולם צילום הסטילס, עדיף להשתמש במונח אורך מוקד משתנה, מכיוון שזום הוא מושג מעולם הווידאו, אך היום המוני צלמים משתמשים בציוד לווידאו גם ולא רק סטילס, לכן ניתן להרחיב את הביטוי המאומץ אצל רוב צלמי העולם.

עדשת אורך מוקד קבוע עדשת אורך מוקד קבוע היא עדשה בה אנו רואים רק מספר אחד חרוט על שפופרת העדשה. קודם ציינו עדשה 50 מ"מ, ואמרנו שהיא עדשה רגילה. זו עדשה בעלת אורך מוקד קבוע. על מנת לצלם רחב יותר או לצמצם את שטח הכיסוי שלה, נצטרך להתקרב או להתרחק לפי השטח הרצוי. בתוך אותה קטגוריה, צלם חייב גם להחליט בזמן הרכישה, מה הצרכים העתידיים של אותה עדשה, על מנת לרכוש את העדשה הנכונה גם מבחינת מפתח הצמצם. למשל, עדשה כזו נמצאת בשוק עם מפתחי צמצמים כגון f: 1.2 – f: 1.4 – f:1.8 – f:2.8.

מה הם ההבדלים בין הצמצמים האלו, ומדוע המגוון רחב כל כך? בגדול אפשר לומר (וזה נכון כמעט לכל עדשה אחרת), שככל שהצמצם פתוח יותר, העדשה יקרה יותר. ההסבר הוא המרכיבים של העדשה: טיטניום ומגנזיום במקום פלסטיק, וקריסטל מלוטש במקום זכוכית. בנוסף, ככל שהצמצם פתוח יותר, כמות האור שמגיעה לחיישן גדולה יותר וזה מאפשר לעתים להוריד את מספר רגישות החיישן וכך לקבל פחות רעשים דיגיטאליים, וגם כמות אור גדולה יותר עם צמצמם כאלו מאיצה את מהירות התריס לטובת צילומים עם פחות רעידות בלתי רצויות. לכל החברות בשוק ישנם דגמים טובים של עדשה כזו והיא בהחלט מומלצת לצלם הדוקומנטרי וגם לצלם הסטודיו. יתרון נוסף של העדשה הזו, הוא המשקל. העדשה לא מכבידה על משקל המצלמה כמעט וזה בא לטובת סך הכל המשקל שצלם צריך לשאת במשימת הצילום.

עדשות רחבת זווית (Wide angle lens) עדשות מסוג זה מכסות יותר שטח מאשר העדשה הרגילה (50 מ"מ). מספר אורך המוקד של עדשה כזו הוא נמוך מ-50 מ"מ וככל שהמספר יורד העדשה תהיה רחבה יותר. (ראו טבלה בסוף המאמר). גם כאן, הצמצם בא לידי ביטוי מבחינת יחס מפתח הצמצם, חומרי הרכיבים, וכמובן, המחיר.

עדשות טלה (Telephoto lens) כאן מדובר על העדשות הארוכות יותר והכבדות יותר במשקל. אלה העדשות שמספר אורך המוקד עולה מעל ה-50 מ"מ עם מגוון הצמצמים השונים ביחד עם השיקול של שלושת המרכיבים שנלקחים בחשבון בזמן הרכישה, על פי הצרכים והיכולות הכלכליות. (ראו טבלה בסוף המאמר).

עדשות בעלות אורך מוקד משתנה (זום) אלה העדשות פופולריות יותר היום מכיוון שרוב הצלמים היום לא נוטים לרכוש עדשה בעלת אורך מוקד קבוע לכל צורך. חוץ מהעניין הכספי שהוא סיפור יקר בסופו של דבר, ישנו גם הנושא של משקל התיק שכולל עדשות רבות וצריך כל הזמן להחליף תוך כדי משימה, דבר שלא תמיד מומלץ מכיוון שהמצלמה מחדירה לכלוכים פנימה אל תוך החיישן כל זמן שהיא ללא עדשה תוך כדי ההחלפה, וגם כי זה מאבד זמן יקר לצילומים. כאן המקום המועדף לעדשות זום, שתוך סיבוב שפופרת העדשה, משנות את אורך המוקד שלה. לדוגמה, עדשה מאוד נפוצה ומבוקשת על ידי הצלמים המקצועיים היא עדשת 24-70 מ"מ צמצם f: 2.8 , עדשה זו שומרת את הצמצם הפתוח גם בטווח ה-24 מ"מ וכאשר "מבצעים זום" לטווח ה-70 מ"מ אותו צמצם נשמר ומאפשר לשנות את הפרספקטיבה של התמונה וגם את הרבדים המהווים עומק בתמונה, מאותו מקום בו הצלם נמצא מבלי להתקרב או להתרחק פיזית, עם כל המשתמע מזה.

כאן המקום לומר, שהעדשות האלו היום מאוד איכותיות ומאוד חדות, אך צריך לקחת בחשבון שעדיין עדשות בעלות אורך מוקד קבוע איכותיות יותר, והסבר הוא פשוט – יש גבול כמה אורכי מוקד של עדשות ניתן להרכיב בתוך שפורפרת עדשה אחת. לדוגמה, יש היום בשוק עדשה מאוד נפוצה ע"י צלמים חובבים שלא רוצים לסחוב תיק עם הרבה עדשות, אז הם רוכשים עדשה 18-200 מ"מ. מבחינתם, עדשה זו מכסה את רוב הטווחים שצלם חובב נוטה לצלם ברחוב, פארקים, פורטרטים, ספורט, לילה, סטודיו ועוד רבים, בעזרת סיבוב שפופרת העדשה, וללא צורך בהחלפת עדשה. עדשה כזו לא יכולה להיות מורכבת מקריסטל איכותי ולשמור על אותה איכות לאורך כל הטווחים שבין ה-18 מ"מ ועד ל-200 מ"מ. צלמים אלו יודעים שהמחיר של העדשה הזו הוא פשרה שבאה לידי ביטוי בחדות, הצבעים, והרזולוציה בפרטים הקטנים שעדשה בעלת זום קצר יותר או עדשת אורך מוקד קבוע יכולה לתת. בנוסף, עדשה כזו מאבדת שני צמצמים לפחות כאשר מתקרבים לטווח ה-200 מ"מ. ושם חלק מההסבר במחיר היחסי הנמוך בחנויות. כמו שאומרים תמיד, המחיר קובע לא מעט מההחלטה, אבל זה מתחיל בראש ובראשונה בצרכים ובשימוש שיהיה בעדשה כזו או אחרת.

הצילום עם עדשה רחבת זווית נתחיל בזה שזה לא משנה אם העדשה היא בעלת אורך מוקד קבוע או זום. כל עדשה שתהיה בעלת מספר נמוך מ-50 מ"מ תהיה רחבת זווית. גם עדשת זום שהטווח שלה למשל הוא 18-135 מ"מ, כל המספרים בין 18 עד פחות מ-50 מ"מ, ייצגו טווח של עדשה רחבת זווית, וככל שהמספר עולה מעל ה-50 מ"מ ועד ל-135 מ"מ, ייצגו עדשת טלה. ישנם שימושים רבים לעדשה כזו, היא המועדפת על צלמי העיתונות והרחוב, מכיוון שהאפקט שיש בצילום קרוב ובלהיות חלק מההתרחשות, הוא אפקט שאין שני לו, ובדרך כלל זה בא לידי ביטוי בעוצמה של הצילום הדרמטי, זה שממחיש את המרחקים והעומקים שבתמונה, זה ששם את הצופה בתוך הסיטואציה. זה הצילום המשכנע יותר כיוון שהוא מראה את נוכחות הצלם בתוך המתרחש. ברור שצלם שצריך לצלם למחייתו אדריכלות או חלל פנימי כמו עיצוב פנים, יעדיף גם את העדשה הרחבה מפני שיש גבול כמה הוא יכול לסגת אחורה. המקום הפיזי של הצילום הוא לא תמיד בשליטת הצלם ועדשה כזו פותרת המון בעיות של מרחק. יחד עם זאת, מקרוב מאוד, העדשות האלה מעוותות פרספקטיבה במידה מסוימת, ואם נצלם צילום פנים בקרבת יתר עם עדשה רחבת זווית, נגלה את שליח הפיצה בעינית הדלת. אך הדבר הזה הוא לא בהכרח חיסרון. בשנות ה-70 וה-80, היה סוג של כלל או חוק, שפורטרט מצלמים עם עדשות החל מאורכי מוקד של 135 מ"מ ומעלה. היום, רואים יותר ויותר פורטרטים עם עדשות 24 מ"מ וגם 35 מ"מ, שהן כמובן עדשות רחבות, אך עם פרוץ עידן הפורטרט הסביבתי, בעזרת עדשות אלו אנו מספרים את סיפור הרקע של אותו מצולם מבלי לוותר על פניו, ובכך אנו מכניסים רובד נוסף לתמונה שלפני שנים עוד לא היה בראש היצירתי של הצלמים.

הצילום עם עדשת הטלה גם כאן, לא משנה האם מדובר בעדשת אורך מוקד קבוע או משתנה, כל עדשה בה המספר עולה על 50 מ"מ היא עדשה טלסקופית. זאת העדשה לצלמי הטבע, צלמי הספורט והצלמים שלא רוצים להיות קרובים מדי למצולם כאשר מצלמים פורטרטים בסטודיו או ברחוב, חלקם אפילו יעשו זאת מבלי לגלות את נוכחותם מול המצולם. עדשה זו, ככל שאורך המוקד גבוה יותר, משטיחה את התמונה יותר. בגדול, האפקט ההפוך של העדשות הרחבות. כלומר, אם דיברנו קודם שעדשה רחבת זווית ממחישה עומק יתר בתמונה, העדשה הטלסקופית "מוחקת" את כל העומקים והמרחקים לטובת תמונה פלקאטית יותר, בה רוב המרכיבים של התמונה, מצולמים בגודל כמעט זהה.

חשוב לדעת בעדשות אלו, ככול שאורך המוקד עולה, גם הצמצמים הסגורים לא יעניקו חדות מלאה על כל מישורי התמונה, דבר שמבחינה אופטית הוא בלתי אפשרי. אך לעומת זאת, עדשות אלו מצליחות לגרום לטשטושים קסומים ברקעים שבדרך כלל עלולים להפריע לנושא התמונה, כגון דיוקן מחוץ לסטודיו, ולשמור על חדות מקסימלית עם פרטים עשירים שמספרים את סיפור התמונה באיכויות בלי פשרות. גם בעדשות אלו הנושא של הצמצם הוא קריטי, אף יותר מעדשות רחבות, מכיוון שעדשות הטלה כבדות יותר במשקל, ושימוש בצמצמי ביניים (לא פתוחים מידי או סגורים מידי) יגרמו לעלות את מספר רגישות החיישן באופן מובהק או/ וגם לקבל מהירויות סגר תריס נמוכות למדי המסכנות את יציבות הצילום עקב משקל העדשה.

שימושים ברור שכצלמים אנו מחפשים עדשה (או כמה 😊 ) שיהיו מסוגלות לכסות כל הטווחים, בכל מצב ובכל מקום. טיפ? בתיק של צלם מקצועי לא יכולה להיות חסרה עדשת זום רחבה עד כמעט לטווח הרגיל, עדשה 50 מ"מ ועדשת זום טלה 70-200 מ"מ. אפשר לומר שאין צלם מקצועי שאין לו את שלושת העדשות האלה. כאן המקום להכניס את השיקולים השונים שכוללים מחיר והשימוש של אותן עדשות. צלם טבע יעדיף עדשה רחבה וטלה ארוכה, לצד עדשת מקרו לצילומי תקריב של צמחים, טיפות מים, חרקים ופרפרים. צלם זה יודע שיש לו את הזמן הדרוש להתכונן לצילום הבא ולהרכיב את העדשה הנכונה לפי הצורך.

צלם רחוב, היות והוא לא יודע לקראת מה הולך, מכיוון שהנושא יכול להפתיע אותו, עשוי ללכת עם שני גופי מצלמה, במצלמה אחת הזום הרחב עד טווח הביניים (24-70 מ"מ, 24-105 מ"מ – 16-35 מ"מ – 17-50 מ"מ ) ובמצלמה השנייה ירכיב את הטלה הארוך יותר, בדרך כלל 70-200 מ"מ. צלם שמסתובב ברחוב עם גוף מצלמה אחת, יעדיף את העדשה הרחבה, בידיעה שאיתה הצילום ברחוב יהיה מוצלח יותר ברוב המקרים מעצם הקירבה הפיזית שלו, ועוד יותר אם בבעלותו עדשת זום רחבה מהטווחים שצוינו קודם. צלם סטודיו שמצלם עצמים כגון תכשיטים, עדשת מקרו היא המומלצת ללא פשרות כי אין תחליף לעדשה שמסוגלת לצלם באיכות כזו עצמים קרובים ומאוד קטנים, דבר שעדשה אחרת לא מסוגלת לבצע חדות על המרחקים הקרובים. בסטודיו כאשר מדובר על פורטרט תדמית, אופנה או צילום של אנשים בחצי טורסו, העדשה הארוכה היא המומלצת, מטווח ה- 100 מ"מ עד 200 מ"מ.

צלמי ספארי או ספורט או לצילום צפרות, שנאלצים מכוח הנסיבות לצלם ממרחקים ארוכים, הולכים על עדשות הטלה הנדירות (והיקרות מאוד יש לומר), עדשות מעל 300 מ"מ ועשויות להגיע גם לטווח 1600 מ"מ. צלמי אדריכלות לעתים נמצאים בסביבה שנושא הצילום שלהם הוא קרוב, אך האובייקט גדול ממדים. למשל צילום חזית של בנין גבוה. כאשר מצלמים מהקרקע, רוב הסיכויים שהבניין ייצא פירמידלי והקווים המקבילים יקבלו עיוות אלכסוני. מעצם הרמת העדשה כלפי מעלה על מנת לתפוס מלמטה את החלונות הגבוהים, יוצרת עיוות של פרספקטיבה. צלמים אלו, צריכים להשקיע לא מעט כסף לעדשה שהשימוש שלה הוא בדיוק לצרכים כאלה והיא נקראת עדשת TS – Tilt Shift. עדשה זו מסוגלת לצלם ללא עיוותי פרספקטיבה, קווים מקבילים ממרחק קרוב מבלי שהמצלמה והעדשה נמצאות באופן סימטרי בציר המרכזי של התמונה, עקב משחק מכני בתוך העדשה.

בהגיענו למעמד רכישת עדשה חדשה, הדבר המרכזי שאנו צריכים לשאול את עצמנו הוא מטרת הצילום שלנו בין מגוון תחומי הצילומים הקיימים. עדשה אמורה לשמש אותנו בפועל לצילום, ולא להעלות אבק בארון. לאחר שהבנו מה הצרכים שלנו מהעדשה, נוכל להתפנות לתקציב שברשותנו ומה המחיר שאנו מוכנים להשקיע.