קומפוזיציה בצילום – כללי הבסיס

בכל צילום יש רגש? לדעתנו כן. משהו בשטח גרם לנו להרים את המצלמה ולצלם. גם בסטודיו, הבעת הפנים של המצולם, מרגשת. אפשר לומר שרגש שעובר ומתרגם בצילום הוא הניסיון של הצלם שבכל תחום, תורם, אין ספק בכך, אבל צלם יכול להגיע לשיאים ולהצלחות מסוימות, תוך השקעה באלמנטים נקודתיים שיעשו את התמונה מעניינת ומוצלחת יותר מבחינת קומפוזיציה. תחת הכותרת הזאת, ישנן קטגוריות נוספות שהן לא סתם גימיק, אלא ממש המהות והאומנות של יצירת קומפוזיציה שמעבירה באופן מדויק את מה שהצלם ביקש להעביר כמסר.

זווית צילום
זווית הצילום היא המיקום של הצלם בשלב ראשון, וההשלכה של ההחלטה הזו היא נקודת המבט שתהווה את ההעמדה של הצופה מול היצירה. כלומר, כיפוף לצורך צילום מזווית נמוכה היא גרימה מכוונת של התבוננות של הצופה מאותה נקודה, דבר שלרוב מסקרן, מפני שרוב אוכלוסיית העולם המבוגרת נעה בין מטר חמישים למטר שמונים, ועושה רושם שאת הזווית הזאת, זווית העמידה בגובה העין, ראינו כבר באלפי תמונות. פתאום, אותו נוף מוכר מזווית נמוכה יותר, מתברר כמעניין יותר, וככל שהזווית תהיה נמוכה יותר, המצלמה נתפסת ככלי להצצה. אפשר לומר שברחוב, ללא המצלמה, לא נגיע לגובה נמוך אם אין צורך בכך. המצלמה, משמשת כתירוץ להתבוננות הסיטואציה מהזווית הלא שגרתית הזו.
היום בעידן הרחפנים, רואים יותר ויותר מדשאות בפרקים ודודי שמש על גגות הבתים, מגבהים שפעם מצלמת מנוף בחתונה הייתה מצלמת. לכן הזווית הנמוכה שומרת על בלעדיות בינתיים בנוגע לזווית המסקרנת יותר בהיבט הרגשי, אך גם לזוויות הגבוהות מלמעלה כלפי מטה יש יתרון, מכיוון שגם שם אנו לא רגילים לראות מראות ממעוף ציפור שגורמות להשתאות.

פרספקטיבה

פרספקטיבה בצילום מאפשרת לתת לצופה מושג על גדלים של אובייקטים והיחס ביניהם, אל מול תחושת העומק בתמונה. הפרספקטיבה מושגת דרך הזווית הפיזית של הצלם, השימוש בצמצם להמחשת עומק השדה הרצוי, קו אופק ונקודת מגוז, ואיך לא, דרך בחירת זווית העדשה. הפרספקטיבה היא גם חומר לרגש והבעה, דרכה ניתן גם לעוות (למשל, זווית רחבה מאוד ומקרוב מאוד – לצילום פורטרט רחוב) אובייקטים ולקבל רגש שונה לחלוטין מאשר אם היינו מצלמים את אותו האובייקט ממרחק – עם עדשה רחבה או עדשת טלה.

משקל וויזואלי

כשמדברים על משקל אנחנו מתחילים להיות בשאיפה לאיזון, גם אם בחרנו להפר את האיזון הזה מתוך מחשבה מודעת לתוצר ולרגש. המשקל בתמונה ייפול על עצמים גדולים והשטח שהם תופסים בתוך הצילום, אל מול שקט שנוצר לדוגמא מצידו האחר של הפריים. האיזון הזה נוצר בין האובייקט לרקע שלו, בין קבוצות של אובייקטים, ואפילו בין מסה של צל אל מול חלקיק של אור. לעיתים, החלקיק הזה יהווה משקל רגשי עצום כשהוא עצמו מתאזן אל מול כל הצל המאיים, וכך אנו מתחילים לאזן בין הגורמים השונים למען מטרה אחת – הרגש.