הקיץ הישראלי מתקרב אלינו בצעדי ענק, וזה אומר שאנחנו במרבית הימים לחודשים אלו נקבל אור שמש טבעי, כמעט ללא עננים, כלומר, עבורנו הצלמים זה אומר במילים פשוטות, תאורה קונטרסטית.
תאורה כזו יכולה להיות מנוצלת באופן הכי טוב שיכול להיות לצילומים ממגוון תחומי הצילום, כמו צילומי רחוב, פורטרטים ברחוב, צילומי תרבויות, אדריכלות ונוף, צילומי אופנה ואווירה (כאן כמובן נשתמש בתאורה הטבעית במשנה זהירות שכן הקונטרסטיות היתרה של השמש עלולה להשפיע באופן שלילי על התמונות, כי בכל מקום שיש אור, יש גם צל 😊 וככל שהאור כבד וקונטרסטי יותר, כך גם הצל יהיה כזה בעקבותיו).
בקורס הצילום שלנו למתחילים אנחנו לומדים לא רק את היסודות של הצילום, אלא לומדים את יסודות הצילום באופן נכון, כיוון שאלו הם אבני היסוד לכל לימוד מתקדם ומקצועי בהמשך דרכינו בעולם הצילום. לצערנו, אנחנו נתקלים בטעות קריטית שלא מייחסים אליה כמעט חשיבות בעולם הצילום בארץ ובחו"ל, והלימוד של היסודות החשובים ביותר בצילום נעשה פעמים רבות ולצערנו, באופן שגוי.
חברינו הטוב, ה – ISO, רגישות החיישן, הפרמטר שמשום מה קיבל מעמד של ידוע לשמצה, בעיקר בגלל הפחד מרגישות חיישן גבוהה שגורמת לרעש דיגיטלי, וכמעט בכל מקום לצערנו הרב מעבירים מידע שגוי: לשמור את רגישות החיישן נמוכה, ובתנאים של שמש מלאה – שימו ISO:100
אז הגענו לכאן כדי לנפץ את המיתוס הזה, ולתת פרספקטיבה חדשה ומרעננת כדי להשתמש בכל הפרמטרים במצלמה באופן בו אנו משנים אותם מתוך ידע, הבנה ובחירה אישית למען יצירה אמיתית בצילום.
4 השיקולים המהותיים לבחירת ISO – רגישות חיישן
השיקולים הבאים אמורים בעצם להוות מקשה אחת לבחירה סופית של מספר ה-ISO, ועלינו להתייחס לכולם יחד במידה שווה.
1. מצב תאורה קיים
רגישות החיישן תקבע לפי האור הנתון, או במילים אחרות – מצב התאורה הקיים באתר הצילום, מכיוון שלא נוכל למדוד כמות של אור, העין שלנו תצטרך לבצע הערכה , למשל, באור יום שמשי וקיצי, נוכל לשים ISO בין 100 ל-400, ברגע שיש עננות, נוכל כבר להקפיץ לרגישויות של עד 800 או 1000, וככל שנכנס למקומות מוצלים מאוד כמו שווקים מקורים, סמטאות ללא כניסת תאורה, או שעות הדמדומים, זה הזמן להעלות את הרגישות אף יותר ולא לפחד מ…. (קופצים היישר לסעיף 2)
2. רעש דיגיטלי
המונח שאנחנו רגילים לרוב להשתמש בו הוא "גירעון", הלקוח מתוך עולם הצילום האנלוגי, שאומר לנו הצלמים – מרקם גרעיני בפיקסלים של התמונה שלנו. ברור שלא נרצה צילום שכולו עם רעש דיגיטלי רב כל כך כאשר אנחנו מצלמים למשל אירועים או בצילום מסחרי, כיוון שככל שיש יותר רעש דיגיטלי בחלקים הכהים של הצילום, התמונה מאבדת גם מהאיכות שלה, אך עלינו להתייחס למספר גורמים חשובים; הראשון הוא, שכיום, טכנולוגית המצלמות עברה שינויים מהותיים והיכולת שלהן להתמודד עם רגישויות חיישן גבוהות היא פנומנלית. מצלמות המירורלס כיום מסוגלות להתמודד עם רגישויות גבוהות ולתת תוצרים כמעט ללא תחושת גרעון, דבר שהופך אפילו צלמי עיתונות ודוקומנטרי שזקוקים לרגישויות גבוהות בכדי לצלם בתנאי תאורה קשים, לחובבים גדולים של הטכנולוגיה.
הגורם הנוסף בשיקול של הפחתת רעש דיגיטלי או הגברתו, היא דווקא המקום האישי שלנו כצלמים יוצרים. הרעש הדיגיטלי לפעמים מגיע כחלק מהיצירה שלנו מתוך מקום של בחירה ומודעות, בצילומי שחור לבן, צילומי רחוב, צילומי תרבויות ודוקו, פורטרטים בתוך מבנים ומקומות מקורים – זה המקום לשחרר את כל מה שהסביבה מייצרת עבורנו ולהפוך את השיקול בבחירת רגישות חיישן כזו או אחרת לטובת הצילומים, כאשר הבחירה ברעש הדיגיטלי באופן מודע הופכת להיות חלק מהאסתטיקה של הצלם היוצר.
*טיפ שיכול לתרום לצילומים מוצלחים אף יותר – בצילום בתאורה נמוכה במיוחד, במידה ונצלם עם ספידלייט, כל האזורים בתמונה שהושפעו מתאורת הפלאש לא יראו אפילו לא סימן אחד של גרעון בשימוש ברגישויות חיישן גבוהות.
3. קונטרסט
אנחנו מודעים לגישה הרווחת שאומרת שבאור שמש חזק, שימו ISO 100 והמשיכו לצלם, אך במקום הזה לא נותנים את הדגש הראוי לקונטרסט שרגישויות חיישן נמוכות מייצרות. ברגישויות של 100 עד 400 (לא כולל 400), אנו מקבלים פרטים רבים בזכות השמש וכמות האור שנכנסת לחיישן באופן טבעי, הצילום הופך לאיכותי יותר מבחינת הקובץ הדיגיטלי, אך גם קונטרסטי הרבה יותר. הקונטרסט אמור להגיע גם כאן, כחלק מבחירה אומנותית ומודעת. אם אנחנו מצלמים צילומי רחוב, מלכודות אור, צללים חדים, וקיים אור טבעי חזק, שם ככל הנראה נרצה לשמור על הקונטרסטיות הזו באופן מובהק ולהגדיר רגישות חיישן נמוכה. אך מה קורה במצב בו אנחנו מצלמים באור שמש חזק במיוחד צילומי תדמית, צילומי אופנה בהם הבריף שלנו היה לשמור על רכות, או כאשר אנחנו מצלמים פורטרט של אדם אהוב או תינוק – אלו הם המקומות בהם נרצה למתן את הקונטרסט, ודווקא להתחיל לעלות את הרגישות ל-400 ומעלה (כמובן בהתאם ליכולת המצלמה והשילוב המושכל עם מפתח הצמצם). ברור כי אם נצלם בשמש חזקה, ISO 400, בצמצם 1.8, ככל הנראה נקבל הבהוב במצלמה שמתריעה לאזן את החשיפה מכיוון שהיא לא תתמודד עם כמות האור הנכנסת, אך זה המקום היצירתי והאישי שלנו, ברגע שכל הפרמטרים שבתוך המצלמה מובנים לנו באופן מובהק ושם אנחנו מאזנים אותם מתוך בחירה וידע לימודי.
4. תנועה ומהירות התריס
כידוע, רגישות החיישן אחראית גם על העזרה למהירויות התריס שלנו, בין אם אנחנו רוצים להשאיר אותן כמהירויות נמוכות להמחשת תנועה או צילום לילה בחשיפות ארוכות, ובין אם אנחנו רוצים להגביר את מהירות התריס להקפאת תנועה בצילום.
כאן, אנחנו צריכים להבין בעצם את כל משולש החשיפה יחדיו, וגם להבין על מה אחראי כל פרמטר במשולש הזה, למען השליטה והיצירה שלנו.
השליטה שלנו בכל פרמטר תמיד תהיה מתוך החזון של מה נרצה לקבל בצילום, על מה אנחנו מוותרים, על מה לא נוכל לוותר, וכל זה ביחס לאור והכמות השולטת במקום.
אם בחרנו בצמצם 11, בתוך מקום יחסית מוצל, והבחירה הייתה מתוך חשיבה על כך שנרצה לקבל יותר מישורים בחדות, ואין לנו שיקול של קונטרסט בצילום שכן כל האזור מוצל מלכתחילה, אז ברור שנרצה לאזן את החשיפה עם מהירות סגר תריס גבוהות יחסית, ובמצב כזה נעלה את הISO בהתאם לכמות האור הקיימת.
לעומת זאת, באותו מפתח הצמצם, יתכן ונרצה דווקא לצלם צילום בהמחשת תנועה במריחה, וכאן נרצה דווקא מתוך מקום ליצירה, להוריד את הרגישות לנמוכה ביותר, בכדי לקבל מהירויות סגר תריס איטיות ובכך ליצור אפקט מריחה בצילום.
*טיפ לשמירת מהירויות סגר תריס מהירות והעברת ההוויה במקומות מוצלים במיוחד | סמטאות חשוכות | שווקים מקורים | חנויות רוכלים או בתים בצילום תרבויות דוקו וכד' –
אנחנו מלמדים בגישה זהירה בה נצלם בפיקוד ידני רק במקומות בהם התאורה קבועה ואיננה משתנה, מכיוון שגם בחללים מקורים וסגורים יחסית, התאורה אומנם יחסית קבועה, אך המדידה שלנו בפיקוד הידני תמיד תהיה בהתאם לרגישות חיישן וצמצם שנקבע, ואז בהתאם נאפס את מהירות סגר התריס. אך, מהיכן מדדנו את החשיפה? (אם עדיין לא למדתם שיטות מדידת חשיפה שהם חלק מאבני היסוד להבנת החשיפה, קליק כאן למאמר בנושא)
אם נצלם במקומות כאלו בפיקוד הצמצם, נוכל לשלוט ברגישות החיישן ובצמצם, שהם חלק גדול גם מהבחירה הקריאייטיבית שלנו, וכדי לא להיות עבדים של המכונה הקרויה מצלמה, אין צורך במפתח צמצם פתוח במיוחד אם אנו לא זקוקים לו (אולי נרצה דווקא לקבל חדות על מירב המישורים בצילום בכדי להעביר את הווית המקום והסביבה של המצולם), ואין צורך גם ברגישות חיישן גבוהה במיוחד, במצב כזה – נאזן בסרגל פיצוי החשיפה לערכים שליליים כדוגמת 1-, 2- או אפילו 3-. ערכים אלו מוסרים למצלמה מידע חשוב – המקום בו אני מצלם/ת חשוכים, ותשאירי אותם חשוכים כפי שהם אמורים להיות. הפקודה הזו למצלמה תיצור מהירויות סגר תריס גבוהות יותר, ובכך קיבלתם את הצילום שחזיתם, ומבלי להתפשר על אף פרמטר.
ולסיכום, רגישויות החיישן תמיד תהיה חלק מבחירה, לפעמים חלק מפשרה, אבל מתוך פשרה מודעת. בכל צילום שאנחנו ניגשים אליו, יש לנו כצלמים יותר ויותר שאלות עם הזמן ועם הניסיון, והשאלה המכרעת תמיד תהיה – מה החזון שלנו לצילום שלנו ברגע זה, ומה נוכל לעשות ביחס לאור הקיים בפריים.
אם נרצה לקבל מהירויות סגר תריס גבוהות – נשאל את עצמנו – עד כמה גבוה עלינו להגיע? האם באור שמש חזק, מהירות 1/4000 תהיה טובה יותר ממהירות 1/250? האם מספר סגר התריס משנה לנו במידה ואנו לא מצלמים ספורט?
אם נסגור צמצם בכדי לשמור על ISO נמוך, האם איבדנו את החדות המבדילה שרצינו לקבל? האם דמיינו צילום עם בוקה בצמצם 1.2 ונרצה דווקא לשמר קונטרסט בשמש חזקה יחד עם רגישות חיישן נמוכה?
ככל שנבין את מהות החשיפה, את הפרמטרים השונים , האחריות שלהם על כל גורם בפריים, יחד עם העבודה שלהם יחד כגורם שלם, נוכל לבחור באמת, למען היצירה הצילומית.
בואו להתקדם יחד איתנו בצילום כדי להוציא תמונות בלתי נשכחות בקורס צילום למתקדמים
בואו ללמוד צילום איתנו
מאמרים נוספים שאולי יעניינו אותך
