צילום רחוב זו אומנות בפני עצמה, זו שגורמת ללא מעט צלמים בארץ ובעולם להסתובב שעות ברחובות בציפייה וצפייה, לעיתים מהצד ולעיתים דרך שיח והיכרות מעמיקה יותר עם העוברים ושבים. צילום רחוב הוא תחום רחב ומלא במקום לאינטרפרטציה אישית, אומנותית ואינטליגנטית של הצלם, ולרוב נתחיל בנקודת המוצא החשובה ביותר – מה הרחוב גורם לכם להרגיש?

למה הוא מרתק אותכם כל כך? כנסו פנימה לשאול את עצמכם את השאלות המנחות האלה שיגרמו לכם לפצח את הגרעין של תחום הצילום המרתק הזה, ולחבר אותכם אולי אפילו עוד יותר. בליבת הרגש והלב אנחנו מבטיחים לגעת בהמשך, אבל כאן הכנו לכם טיפים לכל מי שכבר רוצה לצאת ולהתחיל לצלם.

1. לראות את התמונה המלאה
כאשר מסתכלים על סיטואציה מסוימת ברחוב, מאוד קל לראות את התמונה השלמה כאשר מקבלים דרך העין האנושית תחושה של מרחק בין הדמויות לרקע שלהן ורואים מה קורה בצדדים. אם נביט באותה סיטואציה דרך עינית המצלמה בלבד ורק נסתפק עם אורך מוקד משתנה של עדשה, אנו עלולים לפספס חלק חשוב מאותה סיטואציה, על כן רצוי מאוד לכוון את המצלמה רק כאשר הסיטואציה מובנת לנו על כל פרטיה.

2. הזום החשוב ביותר
היום, בעידן העדשות מרובות בטווחי כיסוי, מאוד קל להתרגל לביצוע הקרבה או הרחקה של האובייקט או הסיטואציה. במילים אחרות, לעשות זום קדימה או אחורה. "זום אין" – "זום אאוט". צלם אמיתי יודע שהזום החשוב ביותר, הוא הרגליים. לעמוד קודם כל במקום הנכון, ורק אז לבחון האם נחוץ לבצע תקריב או הרחקה דרך העדשה.

צילום תרבויות
צילום פורטרט רחוב בכפר נידח בברזיל

3. הרגע המכריע 
זה שעושה את התמונה מה שהיא. צילום רחוב הוא כאמור מאוד דינמי והסיטואציות משתנות בלי הפסקה. אמנם יש מקום מכובד לכל צילום מבוים, זה שמגיע אחרי תכנון קפדני או שיתוף פעולה, אך כאשר אנחנו שומעים את הקול הפנימי, אז הקליק המכריע שווה הרבה יותר. מבחינת תכנון הפיקוד הרצוי במצלמה, יש שתי שיטות, אבל רק שיטה אחת עונה על ההגדרה "הרגע המכריע". ראשית, צלמים שמגדירים במצלמה את הצילום הרציף. זה אומר ללחוץ לביצוע הצילום ולא לעזוב את הכפתור עד שכמות הצילומים הרצופים שבוצעו הבטיחו את הצלחת התמונה (היום ישנן מצלמות בשוק שמצלמות רצף של בין 3 ל-12 תמונות בשנייה). שיטה אחרת, המאתגרת הרבה יותר, הצילום בקליק אחד… בעיתוי הנכון והמכריע. הרגע שהצלם רואה, מבין, ויוצר. הנרי קרטייה ברסון, אבי צילום העיתונות והרחוב, טבע את המונח "הרגע המכריע" אי שם ב-1940 ומאז, הדבר לא מפסיק לאתגר את עולם הצילום.

4. סבלנות 
אלכס ווב, אחד מצלמי הרחוב הנודעים כיום, ידוע בתור צלם שהולך הרבה 😁 הוא הולך ברחובות יום שלם, עייף, רעב, ומדבר על כך שמה שמניע אותו זו המחשבה שמעבר לפינה יהיה הרגע המפתיע שלו ציפה, ומשם, תצא ה-תמונה. ולפעמים, כשזו מגיעה, בסופו של יום מתיש, זה הרגע שהופך את זה לשווה באמת. ואם ניקח את זה לשלב אחד קדימה, זהו הצילום. הוא לא מגיע ביום בהיר אחד. "ה"תמונה הזו שלה אנו מחכים, היא תוצר של התנסות מעמיקה, וגם לא מעט אורח רוח. היא מגיעה לפעמים כשהסבלנות שלנו עומדת לפקוע, והתסכול מתחיל לבצבץ. היא תוצאה של חוסר וויתור, ורצון לצאת שוב ושוב לצלם ברחוב, כי מה שחשוב בסוף, זו לא "ה"תמונה. זה התהליך שאנו עוברים בדרך אליה.

"I only know how to approach a place by walking. For what does a street photographer do but walk and watch and wait and talk, and then watch and wait some more, trying to remain confident that the unexpected, the unknown, or the secret heat of the known awaits just around the corner."

– Alex Webb

5. האינטראקציה עם אנשים
לא פשוט. ממש לא פשוט. או אולי כן ופסלנו את זה עם דעה קדומה חפוזה מדי? ברחוב, אנשים הם השחקנים האקראיים שלנו, הבמאים שרוצים לעשות את ההצגה הכי טובה בעיר. ראשית, האנשים עוברים ושבים מסתובבים באותו מרחק ציבורי כמונו. ולעתים המרחב הזה נהייה צפוף מדי. ההחלטה לצלם אנשים או לא, לשאול האם מותר או לא, היא מאוד אישית. כדי לנסות להתחיל לענות עליה, בואו נתחיל בשאלה: איך אנחנו היינו מגיבים אילו אדם לא מוכר בא בלי התרעה או הודעה ומכוון לנו עדשה לפנים? מדי פעם שווה לשאול האם מותר, ופעמים אחרות להרכיב עדשה ארוכת טווח וכך ברוב המקרים יכולים לצלם מבלי לחשוף את הציוד או את הכוונות שלנו. אבל, יש לזה מחיר. המחיר הוא עוד פורטרט. עוד תיעוד. צילום רחוב מדבר על משהו אחר. על הסביבה. על המוטיבים שעושים את הרחוב. האדם המצולם הוא הדמות שמשתלבת לכל הסיטואציה הכללית, אולי הדמות הבודדת. אבל לא מעבר לזה. הקונטקסט הוא הדבר הנכון לחשוב עליו. המכלול. אז אם לצלם אנשים, קודם כל לזכור שחיוך פותח דלתות. מאוד קשה לסרב לאדם שפונה אלינו עם חיוך אמין וסך הכל מבקש לצלם תמונה מכובדת. ואם בכל זאת רוצים לצלם מבלי להסתכן בסירוב?

טוב, כאן מתחיל הצלם המיומן להוציא החוצה מספר כלים שעשויים לעזור: נתחיל לכוון את המצלמה קרוב ככל הניתן (לא ישר) לגוף המצולם. נוכל לצלם כמה תמונות כאלה ולאט לאט נתחיל לסגור את הזווית לכיוון שלו. אם רואים שאותו אדם מתרחק מקרבת העדשה, אז נוכל מהר לפתוח את הזווית ולצלם אותו ביחד עם הרקע אבל בלי להסתכל עליו. ואם רואים שאותו אדם מפגין אדישות, אז נקליק לצילום אחד טוב ונסית את העדשה לכיוון אחר, כדי לא למשוך את התגובה שלא תאחר לבוא.

"It is more important to click with people than to click the shutter"

-Alfred Eisenstaedt

6. השתקפויות או לא להיות 😉
אחד הנושאים המרתקים, בכל מקום, בצבע ובשחור לבן. כמו שקיעה, השתקפות בצילום רחוב מתעתעת את העין בצורה שלא משאירה צופה אדיש. יש כמה דברים חשובים לקחת בחשבון: חשיפה וחדות. ראשית החשיפה – בדרך כלל השתקפות מראה חלק מהרחוב בצורת מראה שהכל הפוך בה, וחלק אחר שהוא פנים החנות, העסק, הבית או המשרד. כך או כך קורה ברוב המקרים שכדי שאנחנו לא נופיע בהשתקפות נזוז ימינה או שמאלה, במצב כזה פנים המקום הופך ליותר חשוך. דבר כזה מטעה את החשיפה במצלמה ולרוב זה מתורגם בצילום בהיר (כידוע, חשיפה לאזור כהה מביא צילום בהיר מהצפוי) ולכן חשוב להיערך לזה. בדרך כלל רצוי לעבוד בפיצוי חשיפה שלילי של לפחות 2 דרגות (2-) מתחת לסרגל החשיפה המאופס. הסיבה לכך היא שאם נחשוף וננעל את החשיפה לאזור הבהיר או לאזור הכהה, נצטרך לוותר על פרטים תקינים באזור השני. ובמידה ואתם מתלבטים לאן לחשוף ולא מעוניינים לבצע פיצוי חשיפה, אנו נמליץ תמיד במקרה כזה לבצע חשיפה לאזור הבהיר ומשם לקחת את מדידת האור שלנו. במקרה כזה, האזור הבהיר לא יוכל להישרף, והחלק הכהה יקבל עומק משמעותי. חשוב להישאר יותר זמן מפריים אחד בלבד בצילום השתקפויות, עקב ריבוי השינויים שקורים ברחוב.

צילום בשחור לבן
צילום השתקפויות ברחוב

7. לא להפתיע
קורה מדי פעם שאדם שהוא חלק מהרחוב, ולא השחקן הראשי של ההצגה, מרגיש שהעדשה מכוונת אליו בהפתעה, גם אם רצינו לצלם יותר מוקד אחר והוא נכנס לתמונה רק כחלק מהסיטואציה. במקרה זה, רצוי שכל הסביבה תראה שאנחנו עם המצלמה עלינו. שאנחנו שם גם, כמוהם, ויש סיכוי שנפעיל את המצלמה. צריך לזכור שכפי שצילום הוא גם שפה, השפה הזאת יש לה טונים וניואנסים מגוונים, והתקשורת עם הסביבה היא זאת שקובעת לנו המשכיות באתר הצילומים או שמראים לנו את הדרך החוצה על משהו שאולי יכולנו לעשות כדי להבטיח את נוכחותנו במקום. האמת, שטוב נעשה אם נצלם מהר ולא לעשות "פרויקט" ממושך שיכול להוציא אדם רגוע בדרך כלל משלוותו.

8. עדשות
יש הבדל עצום בצילום רחוב, בניגוד לצילום סטודיו עם רקע חלק, אם לצלם פריים מסוים מקרוב עם עדשה רחבה, לבין אותו פריים מרחוק יותר עם עדשה טלסקופית. איפה ההבדל אתם שואלים? הפרספקטיבה. כאשר ניתנת לנו האופציה לבחור, בצילום רחוב נבחר תמיד בעדשה רחבת זווית, ונצלם בנוסף מקרוב. תמיד, ללא יוצא מן הכלל. נו, אז מה ההבדל? הפרספקטיבה. או במילים היותר מתלהבות שלנו למי שמכיר אותנו מקרוב ולמד אצלנו: בום! האימפקט. נוכחות הצלם בהיותו פיזית קרוב למתרחש בשילוב עדשה רחבת זווית, כל אלה מתורגמים בהבאת הצופה פנימה אל תוך המתרחש בתמונה, ואז, האפקט הוא הרבה יותר משכנע. הרבה יותר אמין וחזק. הסיבה שזה קורה היא כי עדשת טלסקופית משטיחה את התמונה, כלומר האלמנטים שבתוך התמונה מקבלים מעין השטחה, ועדשת הטלה גורמת לביטול של מרחקים. עדשה כזו היא נפלאה למצבים אחרים, אך בצילום רחוב היא גורמת לתחושה של ריחוק, מעין "הבאתי אלי את הפנים של האדם, וקירבתי את הרקע שמאחוריו וגרמתי לטשטוש מירבי", מה גם שעדשה כזו לא מאפשרת כניסה פיזית של הצלם והתקרבות לסיטואציה. עדשה רחבת זווית לעומת זאת, ממחישה עומקים מוגזמים לתמונה, ובצילום רחוב זה נחוץ ביותר. קרוב מדי אומנם מעביר עיוותים מסוימים, אך יש צלמים רבים שדווקא מזוהים עם העיוותים הללו. והעדשה הרגילה? היא מופלאה במקום שתנאיי התאורה קצת בעייתיים, כמו בשווקים. עדשה בעלת אורך מוקד רגיל היא בעלת צמצם מאוד פתוח, דבר אשר עושה שני דברים מאוד מועילים לנו בצילום במקום צפוף: מהירויות סגירת תריס המצלמה מהיר יותר מעדשה בעלת צמצם סגור יותר, וטשטוש במישורים לפני ואחרי האובייקט שמאפשר לצופה להבין יותר את הסיטואציה ולמקד את מוקד ההתרחשות בצורה טובה וברורה יותר. באשר לפרספקטיבה, עדשה כזאת מביאה לנו תיעוד כפי שהעין האנושית רואה.

9. שעת הזהב
יש כאלה פעמים שצילום רחוב הוא לא רק סיור מזדמן אלא החלטה יזומה לצאת עם המצלמה מתוך רצון לעשות סיפור דוקומנטרי המתרחש ברחוב. לדוגמה: אנשים בדרך לעבודה, הומלסים, עובדי הרחוב, קניות בשוק, רוכלי השוק, בתי עסק או ארכיטקטורה מעניינת המשתלבת יחד עם הנוף האורבני והאנושי יחדיו. לכל אלה יש את השעות המוצלחות יותר ומוצלחות פחות, כמובן. רצוי תמיד להבין את הנושא כדי לנצל את השעות הטובות ביותר (שלא בהכרח מדבר על האור, הטוב ביותר) לטובת אותו נושא ולפעול בהתאם. כמו כן, כאשר הצלם מבצע את מלאכתו, חייב להבין שאותה עבודה היא תיעוד שעשוי להתפרש לכל מני כיוונים וכאן מופיע היצר העיתונאי שטמון בכל צלם רחוב. מספיק לדמיין את השעות הקטנות של הלילה, עם הטיפוסים המיוחדים שביום אין לדעת היכן הם, או המקומות שבשעות אחרי הצהריים-ערב כאשר ירקני השווקים זורקים את הסחורה שכבר לא תימכר, שעת הקסם של אוכלוסייה אחרת שלא מוכרת לנו לעומק, או שעות הזריחה עם מתעמלי הבוקר לפני העבודה, ונאמני בית הכנסת בדרך לתפילת שחרית. הרחובות טומנים בתוכם קסם של אלפי רגעים ייחודיים שקורים בכל זמן נתון, האחריות שלנו כצלמים היא ללכוד את אותם הרגעים שמדברים אלינו ומדברים גם אל יתר העולם.

"The best thing about a picture is that it never changes, even when the people in it do"

-Andy Warhol

צילום פורטרט רחוב
צילום פורטרט רחוב

10. קומפוזיציה
שמתם לב? המילה החשובה ביותר, לא נאמרה עד עכשיו. אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא? טוב, אז הטיפ האחרון הוא הראשון בחשיבותו. קומפוזיציה היא ההרמוניה. האסתטיקה. האיזון הקדוש בין כל הגורמים המצולמים בניצוחו של הצלם היוצר. קומפוזיציה היא הלחן החזותי. המסגרת שמכילה את כל מה שהסיפור מספר בתמונה אחת. שזה לא שווה יותר מאלף מילים. זו מילה אחת. תמונה. "ה"תמונה. קומפוזיציה היא הסיטואציה שהזמינה את הצלם. וקומפוזיציה זו גם ההזמנה של הצלם לתקף את הסיטואציה. חשוב לקחת בחשבון את כל החלק הטכני והאומנותי ביחד, באותה רמה של חשיבות כאשר אנחנו מנסים להסביר מה היא קומפוזיציה. זו השפה עליה דיברנו קודם. זו התמונה שתדבר במקום הצלם. להגיע לקומפוזיציה הנכונה, במידה מסוימת זו מיומנות וניסיון של הצלם, אבל גם מנה גדושה של מזל. למה מיומנות וניסיון של הצלם? כיוון שצריך לקחת החלטה כדי לבחור את הזווית, לבחור את העדשה. לעמוד במקום הנכון. להיות רגיש לתאורה ולסיטואציה, ולאנשים שנוכחים בסיטואציה. לשמוע. להריח. להרגיש. לצלם עם כל החושים. הרי זו החוויה בשיאה. ולמה צריך מנה גדושה של מזל? כי מי שלא מאמין בזה, לא חווה את כל מה שצילום רחוב יכול להיות.

צילום תרבויות
צילום רחוב

11. הצילום המושלם
לא הצלחנו להתאפק, יש לנו עוד כל כך הרבה מה להגיד על צילום רחוב, צילום דוקו, וכל מה שביניהם. אבל כאן, נאמר רק עוד דבר אחד אחרון, כזה שאולי גם יסכם את ההוויה האמתית של הרחוב ושלנו כצלמים. תשכחו מהחיפוש אחר המושלם.

הרחוב הוא מלוכלך, הוא מספר סיפור, הוא מחזיק בתוכו מגוון ענק של אנשים ואוכלוסיות, קשת של סיטואציות, מים זורמים בסמטאות, נעליים זרוקות בצד הדרך, את האיש שמשפריץ עם הצינור כדי לנקות את המדרכה בסוף יום העבודה ומעל המים הניתזים קופץ בדיוק ילד עם אור של אחה"צ ומטיל צל כבד. כל אלה – הם הדברים שאנחנו מחפשים בצילום רחוב. כאן, הגירעון שבתמונה בשעות המאוחרות של הערב – עובד ומזמין. כאן – חוטי החשמל שמעל מספרים את הסיפור האמתי של הרחוב. אל תחתכו, אל תורידו גרעון בפוטושופ, אל תחפשו את הנקי והמושלם. חפשו את האמירה והיצירה האישית שלכם. ואל תפחדו.

"Allow yourself the freedom to step away from perfection because it is only then that you can find success"

-Chase Jarvis

בואו ללמוד צילום איתנו

מאמרים נוספים שאולי יעניינו אותך