או – כל מה שרצית לדעת (ואיש לא ידע איך לענות לך עד היום) על המספרים הכי מעצבנים בעולם הצילום: מספרי מפתח הצמצמים.

אחרי פתיח כזה, רף הציפיות בשמיים, נכון? אם אתם עדיין כאן, סימן שאתם נותנים עוד צ'אנס אחד לקבל את ההסבר, אז ברכות! הפעם, מבטיחים שעד סוף המאמר הכל יהיה מובן.
בקורס צילום למתחילים, אנחנו מקבלים את מספרי מפתח הצמצם כעובדה, אבל ככל שאנחנו רוצים להתקדם יותר בעולם הצילום, חלק מהיופי הוא גם להבין מה ואיך דברים קורים מאחורי הקלעים. 

ידוע שבתוך כל עדשה, אי שם בין הקריסטלים האחראים על חדות התמונה, מונח מנגנון מכני הקרוי צמצם, והוא מחולל הנס כאשר הצלם מבקש לעבוד עם חדות מבדילה או במילים מקצועיות, עומק שדה מבוקר. הצמצם נפתח או נסגר כמו האישונים שלנו בעיניים, כדי לאפשר מעבר מסוים של אור, וזה משפיע באופן ישיר, כידוע, על עומק השדה של התמונה. עד כאן, לא גילינו משהו שלא ידענו קודם. בנוסף, אנחנו יודעים גם שערכי הפתיחה או הסגירה של הצמצמים, מופיעים על צג המצלמה או בעדשות מסוימות (בעיקר ווינטג'), בצורה של מספרים.
מספרים… מעצבנים קצת, שאפילו הטכנולוגיה של היום לא הצליחה "לעגל". מספרי הצמצם הידועים לנו כמו: 2.8, 1.2, 5.6 ופה ושם אכן מספרים עגולים כמו 11, 22 ו-4.
אבל מה הם המספרים האלה? "צמצם פתוח, וצמצם סגור", כן, אבל מאיפה הם באים לחיינו? למה חשוב להבין אותם במדויק ולא לקבל את הגזרה המספרית בלבד?
בגדול, (גם בקטן האמת), אנחנו מדברים על אור שמגיע לעדשה, וכמה ממנו נשאר בדרך.

היות ואי אפשר בלי קצת נוסטלגיה וזיכרונות ילדות, אנחנו מזמינים אותכם לחזור לשיעורים שכולנו אהבנו. כן… גיאומטריה! (די נו, אל תלכו….)

העדשה היא עיגול. בשיעורים האלה, המורה הייתה אומרת לנו "כדי להעריך שטח של עיגול, צריך נוסחה קטנה: מספר "P" כפול רדיוס בריבוע (π X r ²)
הסירו דאגה מליבכם, אין יותר נוסחאות.
אם העיגול של עדשה שלנו היה מסוגל להעביר ולנצל את כל האור בזמן הצילום, היינו קוראים לזה סטופ זירו (STOP ZERO) כאשר המושג "סטופ" הוא שלב בין כל המפתחים וכל הסגרים. אך כולנו יודעים שאין סטופ כזה מכיוון שיש פיזור טבעי של אור עד שהוא מגיע לעדשה. היות ואותו סטופ זירו לא קיים, השלב הראשון הבא בתור הוא סטופ 1. אותו סטופ אחד שהוא הערך הראשון אחריו, מסמל מחצית של האור, ובכדי לדעת לזהות אותו, צריך לחלק את קוטר אותו עיגול, בשורש מרובע של 2, כי אנחנו מדברים על מחצית מהתאורה (2√) וכאן המספרים לא ליניאריים אלא אקספוננציאליים והתוצאה היא 1,4142 שבצילום אנו מכירים בתור 1,4. או ליתר דיוק, f 1.4  כי האות f   בצילום, מעידה על factor של פיזור האור.
מכאן, ברור שסטופ 2 הוא כפול מסטופ אפס, כלומר f:2 , סטופ 3 יהיה כפול של סטופ אחד, וזה 2,8 או f:2.8.
זה מתחיל להתבהר?

f: 1f/ 1.0000STOP 0
f: 1,4f/ 1,4142ST0P 1
f: 2f/ 2.0000STOP 2
f: 2,8f/ 2,8284STOP 3
f: 4f/ 4.0000STOP 4
f: 5,6f/ 5,6568STOP 5
f: 8f/ 8.0000STOP 6
f: 11f/ 11,3137STOP 7
f: 16f/ 16.000STOP 8
f: 22f/ 22,6274STOP 9
f: 32f/ 32.000STOP 10

עם הטכנולוגיה והקידמה, באו הצלמים עם דרישות, ופתאום הקפיצות הן ארוכות וגדולות מדי כי כל מספר f בפועל, מאפשר מעבר בכמות כפולה או מחצית, של האור.
למשל:
f: 1.4  מאפשר מעבר כפול של תאורה ממפתח f:2 ,ודוגמה נוספת: f: 4  מעביר מחצית האור מ-f: 2.8
 על כן, היום העדשות מאפשרות מעברים בצעדים מדודים יותר. במקום רק במספרים כפולים, בשלישים. משם המספרים החדשים שכבר התרגלנו:

1,2  1,8  2,2  2,5  3,5  4,5  5  6,3  7,1  9  10  13  14  18  20  25  27  29  36

הדבר הזה מאפשר כיום לצלמים יותר דיוק במדידת האור ובנוסף יותר שליטה בעומק השדה של התמונה.
מקווים שהניסיון להבהיר את התמונה מבחינה מספרית, הצליח. הכל חברים, במטרה למנוע ניסוי וטעייה, ובעיקר למנוע גזרה שצריך ללמוד אותה בעל פה ולקבלה כהנחתה. חשוב להבין את ההיגיון שבדבר, מפני שהכלים האלה נועדו לתת לצלם חוויית צילום משופרת באמצעות הטכנולוגיה, בידיעה שהיא לא יכולה להיות תחליף ליצירה, סך הכל עוד כלי חשוב להבנה והפנמה.
אז בפעם הבאה שמישהו ישאל "מה זה המספרים הלא מובנים המעצבנים הלאה?" תדעו את התשובה, מבלי שנתפסתם עם הצמצמים למטה .


* Image by Jonas Svidras from Pixabay 

בואו ללמוד צילום איתנו

מאמרים נוספים שאולי יעניינו אותך