כמו שהבטחנו, הגענו לחלק הטכני, המקום בו מתחילים לעשות סדר ולהבין את כל המספרים המוזרים שעל גבי המצלמה. ראשית, נשים דגש על הפונקציות שכן ישרתו אותנו במצלמה והם חיוניות וקריטיות בכדי להצליח ליצור פריים מוצלח טכנית ושעונה על הרצונות שלנו בכדי ללכוד את מה שרצינו שילכד, ובצורה שרצינו שילכד.
אגב, אם כבר השם המפוצץ, מוזמנים לקבוצת הפייסבוק הסגורה שלנו הקרויה גם ככה, ולא במקרה, כי טכניקה היא אבן היסוד ליצירה בצילום, הן אומנותי והן מסחרי. כאן מצטרפים: 'צילום – מטכניקה ליצירה'.
נתחיל כמובן, איך לא, עם המשולש הקדוש.
המשולש הקדוש נקרא בשפה המקצועית – יחסי הגומלין, והוא מורכב משלושה פרמטרים חשובים, שכל שינוי של אחד מהפרמטרים ישפיע שני הפרמטרים האחרים מבחינת הנתון עצמו, ושלושתם יחד הם הבסיס שלנו לחשיפה – כלומר, כמות האור בצילום.
1. רגישות חיישן – ISO
מספר תקן המציין רגישות של חיישן (החיישן ממוקם בתוך המצלמה). ככל שהרגישות נמוכה יותר (מספרים ISO:100, ISO:200 ) כך החיישן רגיש פחות. לרוב נשתמש ברגישויות נמוכות בתאורת אור יום של שמש מלאה, או בסטודיו עם תאורות של פלאשים עוצמתיים. במצב כזה אנחנו אומרים למצלמה "יש לנו מספיק אור, אל תהיי רגישה כל כך, אחותי". מצב נוסף שנבחר ברגישות חיישן נמוכה, במצבים בהם נרצה לחשוף את המצלמה לכמות אור בפרק זמן ארוך יותר, כלומר צילום בתנועה או צילום לילה.
2. צמצם את עצמך, או במילים אחרות, What the F ?
הצמצם הוא המספר המיוצג על ידי האות F, מהמילה FACTOR של פיזור האור, ומדבר על מספרים הנעים מ- 1.2 ועד 45, והוא קיים בתוך העדשה שלנו ולא בתוך במצלמה. כל עדשה מכילה רק חלק מסרגל הצמצמים ולא קיימת עדשה אחת בעלת כל הצמצמים הידועים בשוק.
מפתח הצמצם אחראי על שני דברים מהותיים בצילום, האחד – כמות האור שנרצה להכניס לתמונה, והשני – חדות מבדילה.
כמות האור – כאן זה קצת מבלבל כיוון שמדובר על היפוך מסוים. צמצם פתוח, משמעו כשמו הוא, פתח רחב יותר אשר מכניס יותר אור לצילום, אך במונחים מספריים מדובר במספרים הנמוכים – f:2.8, f:3.5, f:5.6 למשל, אלו הם צמצמים פתוחים המאפשרים כמות חדירת אור גבוהה יותר, וליהפך, מספרי צמצם סגורים אשר מכניסים כמות פחותה של אור, ייוצגו במספרים הגבוהים f:13, f:16, f:22 וכן הלאה.
חדות מבדילה – הצמצמים הפתוחים, מעניקים לנו את האפשרות גם לשלוט על מישורים של חדות וטשטוש בתמונה. כלומר, במידה ונרצה חדות על אובייקט קרוב יותר, ואת הרקע שלו מטושטש, נבחר בצמצמים פתוחים כמה שיותר.
הדבר הזה נאמר בהסתייגות מסוימת, מכיוון שלמרחק שלנו מהאובייקט החד, והמרחק של אותו אובייקט מהרקע שלו, יש משמעות מאוד גדולה.
בשלב הזה נבין שהעדשה שלנו היא אופטיקה אשר עובדת ומתפקסת על מישורים במרחב התלת ממדי שלנו, על כן, המישור של הרקע – במידה ונרצה טשטוש מוחלט עליו, חייב להיות מרחק גדול יחסית מהמישור החד. כמו כן, יש גם תנאי נוסף הקשור באורך המוקד של העדשה. למשל, עדשה רחבת זווית כמו 10 מ"מ (הלכנו בכוונה על הקיצון), גם עם הצמצם הפתוח ביותר ולמרות שנצלם את האובייקט מקרוב ונרחיק מהרקע, לא נקבל כמעט טשטוש ברקע, שכן זה תלוי עדשה.
"זה מבשר טובות עבורי שמהירותי מרשימה אותך"
צ'נדלר, חברים
3. מהירות סגר התריס
מהירות התריס היא החלק השלישי והקריטי לא פחות במשולש הקדוש שלנו. התריס, הוא בעצם מערכת של שני תריסים, הקיימים בתוך המצלמה. הם מתפקדים בעצם כמו שני כנפי ווילון, נפתחים ונסגרים.
כאשר אנו פותחים את שני הווילונות האלה, אנחנו מציפים את החדר באור, ובכך גורמים לווילונות האלה לעבוד מהר וגם להיסגר חזרה מאוד מהר, ובין היתר גם להקפיא תנועות בתוך הפריים.
מן הצד השני, ברגע שאנו מעכבים את התריסים האלו, אנו עושים זאת במצבים בהם חסר אור, ובכך מגיעים למהירות תריס נמוכות, בכדי להכניס יותר אור לפריים.
מהירות התריס מיוצגת על ידי השברים המפחידים שראיתם אולי במצלמה ותהיתם לעצמכם למה לא הקשבתם למורה למתמטיקה בתיכון. הסירו דאגה מלבכם, אין צורך עכשיו לחזור ולעשות בגרות אקסטרנית.
מספרים בגרשיים מייצגים מהירויות בשניות, מדובר בעצם בחשיפות ארוכות (פרק זמן של שנייה הוא נצח בצילום), ומספרים בשברים מייצגים מהירות של שברי שנייה.
שלושת הפרמטרים האלו, הם בשליטתנו המלאה כאשר אנחנו מצלמים במצב של פיקוד ידני, ובנוסף, כאשר אנחנו בפיקוד של עדיפות על צמצם או עדיפות על התריס, הנתון השני ישלים את עצמו בהתאם לרגישות החיישן שקבענו, ובהתאם לפרמטר של אותה עדיפות שקבענו.
למאמר המקיף על פיקודי המצלמה ומתי כדאי להשתמש בכל אחד מהם: 'כל מה שרציתם לדעת על פיקודי המצלמה'
רואים לך את הלבן שבעין. איזון לובן – White balance
איזון הלובן במצלמה הוא בעצם פרמטר אשר לא משפיע על החשיפה, אך משפיע על טמפרטורת הצבע של התמונה שלנו. עצים הם בצבע ירוק, לא גילינו לכם את אמריקה. העין שלנו רואה את הצבע הירוק, לא בגלל שהעץ הוא ירוק, אלא בגלל שבפועל העץ כולל את כל הצבעים הקיימים בסקלת הצבעים – מלבד הצבע הירוק. בעזרת קרני האור, הצבע המשתקף לנו הוא ירוק. כך זה עובד לגבי כל האובייקטים שאנו רואים בצבע, וכך בדיוק זה עובד באיזון הלובן.
איזון הלובן, הוא הפרמטר בו אנו אומרים למצלמה – התאורה שלי מושפעת כרגע מטמפרטורת צבע של אור יום. במצב כזה, נקבע במצלמה איזון לובן של אור יום, המצלמה מבצעת פעולה בה היא משלימה את הצבעים החסרים, ובכך מתקבלת תמונה באותה בצבעוניות שאנו רואים במציאות.
99 נקודות פוקוס על הקיר, 99 נקודות פוקוס, אם אחת תיפול… 98 נקודות פוקוס על הקיר
המצלמה שלנו, ברגע שהיא מגיעה מהיצרן ופתחנו את כל העטיפות והטענו סוללות, מגיעה עם הגדרת היצרן גם בכל הקשור לנקודות פוקוס. כלומר, ישנן מצלמות גם עם 99 נקודות פוקוס, המשמעות היא לא קבלת חדות גבוהה ואיכותית יותר בצילום, בדיוק להיפך, המשמעות היא שהמצלמה תבצע סוג של ממוצע בהתאם לכמות נקודות הפוקוס שבחרנו. ומה שזה אומר יותר לעומק, זה שהשארנו במקרה הזה נדבך קריטי בהיותנו צלמים, להחלטת המצלמה. בשיעור הראשון של קורס צילום למתחילים אנחנו דואגים לעבור בין כל המשתתפים ולשנות את מצב הפוקוס לנקודת פוקוס אחת בלבד, הנקודה האמצעית. מצב כזה מאפשר לנו שליטה מלאה יותר, מיומנות גבוהה יותר, וכמובן, חדות מלאה יותר.
טוס לי מהפריים – פוקוס עוקב
רבות דובר על הפוקוס העוקב, וברצוננו לנפץ קצת מיתוסים. ראשית, הפוקוס העוקב מיועד לעצמים זזים אשר בתנועה מתמדת, כגון ציפורים, מטוסים, צילומי מרוצים ועוד.
עכשיו, זה נשמע אלוהי נכון? "אני אשים פוקוס עוקב על הכל ואפתור את עצמי מהסוגייה הזו". כמעט, אבל לא 😊 הפוקוס העוקב עלול לטעות, ומבצע גם מעין ממוצע בכדי ללכוד את האובייקט בתנועה. כאשר אנחנו מצלמים ברחוב, בסטודיו, אנשים ואפילו ילדים, לא נשתמש בפוקוס עוקב, אלא בפוקוס האוטומטי או פוקוס ידני.
אל תחשפו יותר מידי – שיטות מדידת חשיפה
המצלמה שלנו היא מכשיר מתוחכם למדי שלא רק לוכד תמונות, הוא גם מודד את האור במדויק ובכך מעניק לנו תאורה אולטימטיבית בצילום. המצלמה תמדוד במדויק תמיד, אבל התפקיד שלנו הוא להסתכל על הסצנה ולומר למצלמה באיזו שיטה למדוד. מה המשמעות בעצם? כל שיטת מדידה מתייחסת לכמות ולאזור בתוך הפריים ממנו המצלמה תמדוד את האור.
1. ממוצע – Evaluative / Multi / Matrix – בשיטה זו, המצלמה תמדוד את האור מ-50% האמצעיים בפריים, פלוס ארבע קצוות הפריים, ומהם תבצע ממוצע לחשיפה.
מתי משתמשים בשיטה זו? אך ורק כאשר התאורה אחידה באופן מלא, דבר שקורה… אף פעם. 😊
2. מדידה אמצעית – Center Weighted – מדובר ב-50% מהפריים כאשר המדידה מתייחסת לאזור האמצעי של הפריים.
3.מדידה חלקית – Partial – כ-30% אחוז מהפריים + המדידה הנקודתית – SPOT (שמופיע מיד כאן בסעיף 4), כאשר המשקל הוא יותר על החלק הנקודתית פלוס עוד ממוצע של 30% מהאמצע.
4.מדידה נקודתית- Spot – משתנה בין המצלמות, לרוב נע בין כ-3%-4% ועד 11% ממרכז הפריים. זו המדידה המדויקת ביותר, אך אנו משתמשים בה כאשר התאורה לא משתנה באופן מהיר (למשל בתוך בית או בסטודיו), וכאשר אנו לא מצלמים ממרחק רב מידי, מכיוון שמדידה כל כך מדויקת מצריכה מאיתנו להיות מאוד מרוכזים בנקודה אחת שהולכת למדוד את כל החשיפה שלנו, כלומר, אם טעינו והסטנו את המצלמה בטעות מילימטר הצידה, כל המדידה שלנו תהיה שגויה מהיסוד.
אם החזקתם מעמד עד כאן ולא נרדמתם, שאפו!
ממליצים לנקות קצת את הראש לקצת השראה וזריקת מוטיבציה כאן:
כל הדרכים להפוך צילום רגיל למעניין
