סדנת צילום בצפת העתיקה

החוש השישי

הריח של התבלינים בשוק מתערבבים עם צעקות בעלי הדוכנים, הצופרים של המכוניות והאף מתמלא בריח העשן הקטורת. חווית שוק מרתקת.
הציוץ של הציפורים שמתערבב עם צלילי הנחל שמזרים מים בלי הפסקה וסביבנו חגיגה של צבעים. חגיגת צבע לעיניים בטבע שאין שנייה לה.
במילים אחרות, צילום, מבחינתנו הצלמים, הוא חוויה רב-חושית.
את כל זה כבר ידענו. כל חמשת החושים נמצאים בכל אתר, בכל מקום, אם הצלם מספיק רגיש ופתוח לקבל אותם ולתת להם להשפיע עליו בכל קליק.

אבל יש עוד. חוש נוסף, שמרחף מעלינו במקומות מסוימים, ואין מה לעשות, כדי לקבל את הברכה הזאת צריך להיות במקום בו הדברים מתרחשים. אם נרצה או לא, יש מי מאמין יותר ואלה שפחות, אבל אין ספק שיש כוחות מעלינו שמדי פעם נותנים את ההוכחה שאנחנו לא סתם מי שאנחנו, ולא סתם אנחנו איפה, שאנחנו.
מי שביקר בצפת העתיקה, עם או בלי מצלמה, לא יכול להתעלם מהעובדה שהעיר הזאת, ובעיקר הרובע העתיק שלה, התברכה בכוח עליון שאפילו הקבלה לא מסוגלת להסביר. מיסטיקה שהמבקר המצוי לא מחפש להבין, כי פשוט אין לה הסבר. רק לדרוך במקום גדוש ההיסטוריה הזה, וללכת שבי אחרי האנרגיות העצומות שמציפות בנו את הכל.

זאת הסדנה שלנו הפעם – החוש השישי, בצפת העתיקה. החוש הזה שלא מתעד מקום בקליקים בלבד, אלא מבטא השפעה של המקום בו אנו עומדים ומה זה עושה לנו.

נסייר בעיר העתיקה, הפנינה הבוהמית של הצפון, ביום שישי קסום שלא מבטא חג או אירוע מיוחד, אלא מבטא יום שישי של צפת העתיקה והמיוחדת. כאן, נחווה את השקט של הכנות לשבת קודש רגילה, עם הילדים החרדים שיוצאים מבית ספר, המלמד שמוליך אותם בסמטאות הצפופות. ניתן לשקט להשפיע ולהכריע. נרים ראש ונצלם ארכיטקטורה טיפוסית שהזמן עושה לה רק טוב. נתחבר למקום במובן הכי טהור של המילה, בידיעה שאנו דורכים על קרקע מוצקה חומרית ונפשית במקום שתחושת הזמן, אבדה.